עיקרון התא המשפחתי הקרוי גם חזקת התא המשפחתי, הינו עיקרון לפיו יש לראות בבני זוג המתגוררים יחד ובילדיהם הרווקים שטרם מלאו להם 18 שנים כרוכש אחד לעניין ההתייחסות במס שבח ובמס רכישה.
סתירת חזקת התא המשפחתי
- מישור בני הזוג (הגבר והאישה) – טענה לכך שעל אף שבני הזוג, הבעל והאישה, נשואים, יש להתייחס אל כל אחד מהם כתא משפחתי נפרד לעניין מס שבח ומס רכישה בקשר לדירות לגביהן נעשות עסקאות.
- מישור הורים/הורה וילדו – טענה לכך שעל אף שהילד מתחת לגיל 18, רווק ומתגורר עם הוריו, דירתו או לחילופין דירת הוריו אינה נכללת במניין הדירות לעניין מיסוי מקרקעין ויש לייחס את הדירה רק להורה או לילדו.
ניתן לטעון לסתירת חזקת התא המשפחתי בשני סוגי המס – במכירת דירה למס השבח וברכישת דירה למס הרכישה:
- לעניין מס השבח סעיף 49(ב) לחוק מיסוי מקרקעין קובע כך:
"(ב) לענין פרק זה יראו מוכר ובן זוגו, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים למעט ילדים נשואים – כמוכר אחד."
- לעניין מס הרכישה סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כך:
"יראו רוכש ובן זוגו, למעט בן הזוג הגר בדרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים, למעט ילד נשוי – כרוכש אחד;"
במהלך השנים סוגיית סתירת חזקת התא המשפחתי בין בני זוג נשואים הגיעה לפתחם של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון. לכל מקרה שנדון בפסקי הדין רקע עובדתי שונה.
לבת הזוג הייתה דירה בבעלותה לפני מועד הנישואין, לגבי דירה זו קיים הסכם ממון בין בני הזוג שקובע הפרדה רכושית לעניין דירה זו, ובני הזוג רכשו דירה משותפת על שמם כאשר בן הזוג מבקש מדרגות מס רכישה של דירה יחידה על חלקו בלבד.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור של בן הזוג על שומת המנהל (שקבעה כי אין זכאות לבן הזוג למדרגות מס רכישה של דירה יחידה אלא של דירה נוספת) וקבע כי בן הזוג זכאי למדרגות מס רכישה של דירה יחידה.
על קביעתו של ביהמ"ש המחוזי הוגש ערעור במסגרתו ביהמ"ש העליון (ניתן בשנת 2004) אישר ברוב דעות (בפסק דינו של כב' הנשיא אהרן ברק) את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי במצב עובדתי זה בן הזוג זכאי למדרגות מס רכישה של דירה יחידה לגבי חלקו ברכישת הדירה המשותפת שלו עם בת זוגו.
להלן עובדות המקרה בתמצית: המערער היה נשוי בעבר לאשתו שנפטרה לימים ובני הזוג רכשו דירה משותפת בעודם נשואים. לאחר פטירת אשתו הראשונה, נרשמו זכויותיה של המנוחה בדירה על שם יורשיה כך שלמערער נרשמו 3/4 מהזכויות בדירה.
לאחר מספר שנים נישא מר שלמי בשנית כך שבמועד הנישואין הייתה לאשתו השנייה דירת מגורים בבעלותה הבלעדית שנרכשה בטרם היכרותם. בני הזוג מעולם לא התגוררו בדירת האישה השנייה. 7 שנים לאחרי נישואי מר שלמי ואשתו השנייה ערכו בני הזוג הסכם ממון שאושר ע"י ביהמ"ש במסגרתו נערכה הפרדה רכושית של נכסיהם כך שלכל בן זוג נשמרו נכסיו. הגב' שלמי מוכרת את דירתה הבלעדית בין עריכת הסכם הממון לבין אישורו ע"י ביהמ"ש, מבקשת פטור ממס שבח אותו מאשר לה המנהל.
לאחר שנה ושלושה חודשים, בטרם חלוף 4 שנים ממועד קבלת הפטור ע"י האישה השנייה (זהו התנאי לקבלת הפטור לפי סעיף 49ב(1) לחוק דאז), מבקש מר שלמי פטור ממס שבח אותו דוחה המנהל הן במסגרת השומה והן במסגרת ההשגה. כך כאמור קבע גם ביהמ"ש המחוזי אשר דחה את הערר שהגיש מר שלמי על החלטת המנהל בהשגה.
קביעת בית המשפט ופסק הדין
ביהמ"ש העליון קובע כי בסעיף 49(ב) לחוק קבועה פיקציה שהינה חזקה הניתנת לסתירה כלומר, במקרה זה יש לבחון האם בני הזוג יכולים לבסס את ההפרדה הרכושית בפועל על אף שערכו את הסכם הממון כ-7 שנים לאחר נישואיהם. עוד נקבע, כי עריכת הסכם ממון מספר שנים לאחר הנישואים אינה סותמת את הגולל על טענות בני הזוג.
פסקי הדין שלמי, אן מן עברי ודינה מור ניתנו ביחס לסתירת חזקת התא המשפחתי לעניין מס השבח. פסק דין פלם ניתן לעניין מס הרכישה ולאחר הלכת שלמי שקבעה קביעות חשובות ואף קביעות מתקנות את אלו שנקבעו בפסק דין אן מרי עברי (לעניין תוקפו של הסכם ממון מקום בו בני הזוג מבקשים הקלה לגבי דירות שרכשו לפני הנישואין) ניתן פסק דין רפפורט (מחוזי) שמאשר את פסק דין שלמי אף לעניין מס הרכישה.
לאור כל האמור לעיל, ניתן להבין שיש לבחון את עובדות המקרה מקום בו בני הזוג מבקשים הפרדה רכושית של הדירות בבעלותם על מנת לקבל הטבת מס. עובדות המקרה אמנם צריכות להיבחן על בסיס פסקי הדין שניתנו אך לעיתים עובדות המקרה חדשניות ונדרשת במקרים אלו מומחיות שבהכרת הסוגיה הספציפי ובליווי מקצועי ומדויק של התיק מול רשויות המס.